יום ראשון, 13 ביוני 2010
יום ראשון, 6 ביוני 2010
יום שבת, 5 ביוני 2010
ספור חיי סבתא רותי
חיי סבתא רותי
סבתא מצד אבא(סבתא רותי)תולדות חיים
סבתי נולדה בעיראק ב- 1.1.1945 בעיר בגדאד למשפחה בת תשעה ילדים , שלושה אחים ושש אחיות.
סבתי היא הבת השמינית במשפחה(אחת לפני הכי קטנה).
סבתי היא הבת השמינית במשפחה(אחת לפני הכי קטנה).
כשסבתא רותי הייתה בת 4 החליט סבא רבה (אבי סבתי) לעלות לארץ ישראל, סבתי רותי עלתה לארץ בשנת
1950.
הדרך לארץ הייתה מעיראק דרך פרס, בדרך האוטובוס התהפך
1950.הדרך לארץ הייתה מעיראק דרך פרס, בדרך האוטובוס התהפך
והם היו בשטח 24 שעות עד שבאו לפנות אותם.
לאחר שהגיעו לפרס כל המשפחה נאלצה להישאר שם ארבעה חודשים שרק אחר כך הם טסו לארץ ישראל במטוס.
לאחר שהגיעו לפרס כל המשפחה נאלצה להישאר שם ארבעה חודשים שרק אחר כך הם טסו לארץ ישראל במטוס.
סבתא רותי מספרת:
"גרנו במעברות שלא היו בהם שירותים ומים" המשפחה גרה באוהלים לאחר שנה עברו לעיר ירושלים ושם גרה המשפחה בבתים מפח (צריפים).
הם היו צריכים לחכות בתור למים, לשירותים ולאוכל.
בבית הספר למדה סבתי בבית ספר דתי והיו שם רק בנות, בכדי להגיע לבית הספר היו צריכים ללכת ברגל 45 דקות ויותר.
בבית הספר זה לא כמו היום, המורים היו קשוחים, כשהמורה הייתה נכנסת התלמידים היו צריכים לעמוד.בכיתה ג' עברה משפחתה של סבתי לבית בנוי (אז קראו לזה שיכון).
סבתי הייתה בת עשר כשפרץ מבצע קדש וסבתי פחדה נורא מהחושך גם בלילה וגם מסביב בלילות. בגיל הזה הייתה לסבתי טראומה מאוטובוסים בגלל שעברה כשהייתה קטנה טראומה כאשר האוטובוס התהפך, זה עבר לה רק בגיל 12.
"גרנו במעברות שלא היו בהם שירותים ומים" המשפחה גרה באוהלים לאחר שנה עברו לעיר ירושלים ושם גרה המשפחה בבתים מפח (צריפים).
הם היו צריכים לחכות בתור למים, לשירותים ולאוכל.
בבית הספר למדה סבתי בבית ספר דתי והיו שם רק בנות, בכדי להגיע לבית הספר היו צריכים ללכת ברגל 45 דקות ויותר.
בבית הספר זה לא כמו היום, המורים היו קשוחים, כשהמורה הייתה נכנסת התלמידים היו צריכים לעמוד.בכיתה ג' עברה משפחתה של סבתי לבית בנוי (אז קראו לזה שיכון).
סבתי הייתה בת עשר כשפרץ מבצע קדש וסבתי פחדה נורא מהחושך גם בלילה וגם מסביב בלילות. בגיל הזה הייתה לסבתי טראומה מאוטובוסים בגלל שעברה כשהייתה קטנה טראומה כאשר האוטובוס התהפך, זה עבר לה רק בגיל 12. סבתי סיימה את הבית ספר בכיתה ח' (אז לא היו חטיבות) להורים של סבתי לא הייתה אפשרות לשלוח אותה לתיכון בגלל הוצאה כספית ואז היא הלכה לפנימית מוסינזון (יושנים ולומדים שם).
לאחר שנתיים סבתי עזבה את הפנימייה ובגיל שבע עשרה וחצי היא הלכה ללמוד בבית ספר לאחיות, שזה בהדסה ירושלים,לימודים למקצוע אחות מעשית .
אחרי שסיימה את הבית ספר בשנת 1964.
היא עברה לכפר סבא לעבוד בבית החולים יולדות במחלקת תינוקות ופגייה.
אחרי שסיימה את הבית ספר בשנת 1964.
היא עברה לכפר סבא לעבוד בבית החולים יולדות במחלקת תינוקות ופגייה.
לאחר מכן היא הכירה את סבא חיים (סבא שלי) באוטובוס כאשר נסעה באוטובוס בדרך לעבודה, לאחר שנה הם התחתנו ב- 9 לאוגוסט 1966 ואחר כך נולד אבא שלי רפי
אחר כך נולדה אחותו הקטנה יותר אלונה ולאחר מכן נולד האח השלישי רותם. בבית היו שני בנים ובת ולגדל אותם זה לא היה כל כך קל.

לאחר שנולדו שלושת בנייה היא התפטרה מהעבודה בבית החולים ולאחר שנה וחצי חזרה לעבוד בקופת החולים כללית היא עבדה במרפאת ילדים בטיפת חלב העבודה שם הייתה מאד מעניינת ולאחר עשר שנים עבדה במרפאה של מבוגרים ושם העבודה הייתה פחות מעניינת אך לא הייתה ברירה היא הייתה חייבת להמשיך בגלל המצב הכלכלי, בתקופה זו הם עברו לצור יגאל. בין לבין היא עבדה במרפאת עיניים ורופאת עור ובעבודות אלו העבודה הייתה נורא מעניינת והיא עבדה בעבודות אלו כ-10 שנים ולאחר מכן היא יצאה לפנסיה וכעת היא פנסיונרית מגדלת משפחה וילדים ומאד מעניין להיות אצל סבתא.
יום שישי, 4 ביוני 2010
יום חמישי, 3 ביוני 2010
הירשם ל-
רשומות (Atom)

